טוטפת, טטפת.

-לפי ניקוד המסורה שם זה בא בתורה בצורת הרבים בלבד ( שמ' יג'טז ; דבי ו'ח ; י א'יח ' ( והוא מורה על דבר הניתן לאות כין העיניים , כלומר על המצח . בלשון חכמים ובארמית היהודית בא השם גם ביחיד : טוטפת' טוטפתא ( משנה שבת י 'א ; תרגום לשמ"ב א ' י ' ( ומשמעו שם תכשיט של אשה . ייתכן שאף כלשון המקרא היה טעמו הראשון תכשיט שאדם קושרו לראשו . נוהגים לגזור טוטפת מן השורש נטף' כאילו היתה צורתה הקדומה טפטפת . אם סברה זו מכוונת דומה טוטפת בהוראתה ובמוצאה לנטיפות שנזכרו כרשימת התכשיטים בישי ג'יט . גם התרגומים היווניים , < lad ? . evrov ( שאינו זז ממקומו ) של השבעים ותרגומים אחרים' dieorafyieva ( דבר קבוע (? של סומכוס לדבי ו'ח' וכן גם הוולגאטה , tioncm appensum ob records- ( תלוי לזכרון ' ( אינם אלא נסיונות לבאר את המלה לפי העניין , שאותה שעה שוב לא הבינו את הוראתה המקורית . הטוטפות במקרא באות ככינוי לדברי התורה שהאדם מצווה לתתם בין עיניו כדי שיזכרם תמיד . בשמ' יג'טז , נאמר דבר זה על יציאת מצרים והמצוות הכרוכות כה , ובדב' ו'ח ; יא'ח' הכוונה לתורה בכללה . אפשר לומר שכתובים אלה נוקטים לשון טוטפות בדרך משל ו...  אל הספר