מבט פרספקטיבי על הדיון בדבר מהות האדם כצלם א-לוהים והשפעת דיון זה על זכויות האדם מלמדים כי השלם גדול בהרבה מאוסף הפרטים המרכיבים אותו . בשעה שאנו מאזינים לכלל העולה מבין שני פרטים מרכזיים המזכירים את עיקרון צלם הא-לוהים – איסור רציחה וברכת " פרו ורבו - " אנו למדים הרבה יותר על מעמדו של " צלם א-לוהים " בתחום זכויות האדם , וזאת בשני הכיוונים : הכיוון האחד הוא המבט הכללי על מהותו של האדם . העובדה שהאדם הוא בעל צלם א-לוהים מחייבת לכבד אותו מצד מהותו . פגיעה בו משמעה פגיעה ברעיון הא-לוהי שבעולם , וצמצום הופעתו בעולם משמעו צמצום הופעתו של הא-לוהים . היחס לאדם נעוץ אפוא בכך שאין מדובר באיבר נוסף שקיים בבריאה , שכלפיו ישנן חובות מצומצמות , אלא ביחס אל הנשגב והנאצל שבברואים – האדם . זכויות היסוד של האדם הן ביטוי לשגב , לרוממות הרוח , להוד ולקדושה בה אנו מתייחסים אל האדם , ומתוך נקודת מוצא זו אנו רואים כל צמצום של חירותו ואפשרויותיו כמיעוט השגב הא-לוהי במציאות . כיוון שני הוא מה שכינינו לעיל במונח " צלם א-לוהים הנסוג . " תורת ישראל אינה מתייחסת לאדם רק כאל מי שיש לו זכויות יסוד וענייני יסוד הנוג...
אל הספר