עובדת יסוד היא ההכרה כי כל בני אדם נבראו בצלם . כך עולה מפשוטו של מקרא בפרשת בריאת העולם . על רקע העובדה שהתורה בהמשך דרכה מייחסת חשיבות עילאית לשאלה הלאומית ולמוצאו האתני של האדם , בולטת העובדה כי כל בני האדם הם צאצאי האדם הראשון . בתיאור זה של הבריאה מעצבת התורה את המקור המשותף לכל בני האדם , את הקביעה כי כולם הם צלם א-לוהים , וכי במהות הקיום האנושי מצוי גרעין שאינו מבחין בין בני אדם ; עיקרון השוויון מודגש גם במישור המעשי . איוב מצדיק את עצמו , ומוכיח כי הוא תם וישר גם כלפי עבדיו : ... " אם אמאס משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי . ומה אעשה כי יקום א-ל וכי יפקד מה אשיבנו . הלא בבטן עשני עשהו ויכוננו ברחם אחד " ( איוב לא יג , טו . ( למעשה מממש איוב את הרעיון כי כולנו נבראנו מרחם אחד ומתרגם אותו לשפה מוסרית מעשית – אין אנו רשאין לעוות אפילו את דינם של עבדינו ואמהותינו בשל העובדה שכולנו נבראנו ממקור אחד משותף . גם התורה שבעל פה מדגישה את העיקרון של בריאת כל המין האנושי בצלם א-לוהים : " חביב אדם שנברא בצלם . חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם , שנאמר ( בראשית ט ) כי בצלם א-להים עשה את האדם " ( אבות ג ,...
אל הספר