קודם לעיסוק ביחס הכללי למפגש האדם עם עצמו נזכיר את שלמדנו לעיל ממעשיו של הלל הזקן . למונח " צלם א-לוהים " בהקשר לדמותו הגופנית של האדם ישנה משמעות מרתקת . הגמרא ( שבת נ ע " ב ) מורה כי " רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו , משום שנאמר כל פעל ד' למענהו . " רש " י במקום מבאר את הביטוי " בשביל קונהו : - לכבוד קונהו , דכתיב כי בצלם א-לוהים עשה . " 'וגו רבי מנחם המאירי מוצא בדברים היתר מיוחד : ... " ואפילו כיון באלו ליפות עצמו אין כאן משום שמלת אשה , ואף לתלמיד חכם מותר שאין זה אלא להתראות נאה בין הבריות שלא יתגנה עליהם ויתחלל שם שמים על ידו לפחיתותו , והוא שאמרו רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו שנ' כל פעל ד' למענהו , כלומר שהכל ברא לכבודו . " ... עקרונות אלה הפכו למנהג של ממש בעמדתו של הלל כלפי גופו ובדרך בה התבונן על הרחצה . הלל הזקן ראה את גופו כמבטא את צלם א-לוהים , ולפיכך מירוקו וניקויו מהווים למעשה קישוט צלמו של הא-לוהים . החוויה העמוקה של המפגש עם הגוף לא חוללה בנפשו מאבק כנגד הגוף וחטאיו , אלא קרבת א-לוהים אינטימית . יש לשים לב שהלל הזקן לא התייחס אל גופו כאל מ...
אל הספר