שני הכתובים המכחישים זה את זה בענייננו הם דרכי התנהלותו הראויה של האדם מול ריבונו של עולם - כ " צלם א-לוהים " מחד גיסא וכ " עפר ואפר " מאידך גיסא . אינה דומה התנהלות אדם מאמין לזה שאינו מאמין בריבונו של עולם . האדם המאמין ממוגנט לשני קטבים סותרים . מחד גיסא , ריבונו של עולם אינו מניח לו לחיות בחיים של רפיון וחוסר אחריות . הוא הגדיר אותו כברוא בצלמו , העניק לו את המשימה הגדולה של ניהול העולם , והתנה את קיום העולם והתנהלותו במעשיו של האדם . על כן אין האדם יכול להסיר מעצמו את משא האחריות המלא המוטל עליו ולהתחמק מהבחירה החופשית שניתנה לו . מאידך גיסא ברא הקב " ה את האדם כאדם תלוי , כשריבונו של עולם הוא הקובע את דרכו ואת משימת חייו , ובוחן אותו על מעשיו ועולמו . על האדם מוטלת משימה עילאית – לציית לציוויו של בורא עולם . לא זו בלבד , אלא שמהפרק השני של הבריאה עולה כי אין בכוחו של האדם להתמודד עם העולם לבדו , ואין בכוחו לפתור ולהתגבר על המכשולים הניצבים בדרכו . בעיקר אמורים הדברים בדרכי היציאה מהבדידות של האדם – לא הוא מוצא את דרכו החוצה , כי אם ריבונו של עולם הוא הבוחר את זיווגו הראוי . סתירה...
אל הספר