כאמור לעיל , ייתכן וחובת הקבורה יונקת באופן ישיר מהיות האדם בעל צלם א-לוהים . כך כותבת התורה במקום בו היא מצווה על הקבורה : וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אתו על עץ . לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת א-להים תלוי ולא תטמא את אדמתך אשר ד' א-להיך נתן לך נחלה ( דברים כא , כב-כג . ( מצווה זו בוארה על ידי רש " י כך : כי קללת א-לוהים תלוי - זלזולו של מלך הוא שאדם עשוי בדמות דיוקנו , וישראל הם בניו . משל לשני אחים תואמים שהיו דומין זה לזה , אחד נעשה שר ואחד נתפס ללסטיות ונתלה , כל הרואה אותו אומר השר תלוי ... רש " י אמנם מתייחס בדבריו לישראל , אולם הדבר אינו נובע מכוח העובדה שאין הגוי בעל צלם א-לוהים אלא בשל העובדה שחטא משפט המוות מיוחס לישראל בלבד . מכאן נלמדה בדברי רבינו בחיי חובת הקבורה בהיקף רחב בהרבה : לא תלין נבלתו על העץ - אזהרה שלא ישהה שם התלוי בלילה . ומכאן דרשו רז " ל אזהרה למלין את המת , וכן אמרו המלין את המת עובר בלא תלין , לפי שנאמר על העץ , מה עץ שהוא נוול אף כל שהוא נוול , הלינו לכבודו מותר . והנה כלל המצוה הזו שהמלין התלוי או המת בארץ ישראל עובר בש...
אל הספר