א . דברי מבוא ר' משה בן מימון ( הרמב " ם ) נזקק באריכות לסוגיית האגדה בהקדמות לפירוש המשנה שלו ( ב'הקדמה למשנה' וב'הקדמה לפרק חלק , ( ' ב'פתיחה' וב'הקדמה' ל'מורה הנבוכים' ושם בחלק ג , פרק מג , וכן אגב דברים בכל חיבוריו ואף בתשובות ובאיגרות שכתב . בדיוניו של הרמב " ם בשתי ההקדמות יש מן המשותף ( ביחס העקרוני אל האגדה , ( אבל ברור שאפשר למצוא בהן הדגשים שונים על פי מגמתו בכל אחת מהן . ב'הקדמה למשנה' ( שעניינה המשנה והפרשנות התלמודית עליה ) הוא מאפיין את מהותן הפנימית של 'הדרשות שבתלמוד' ומבהיר את העקרונות המכוונים את דרך דיבורם של חכמים בהן , ואילו ב'הקדמה לפרק חלק' הוא סוקר את דרכי ההתייחסות המצויות ל'דברי חכמים , ' מעריכן ומציע את זו הראויה בעיניו . ברור שמתוך העניין השונה העולה בשתי ההקדמות מתכנים דברי האגדה בדרך כלל בשונה ' ) דרשות שבתלמוד' בראשונה ' , דברי חכמים' בשנייה . ( ברם אי אפשר ללמוד מכך על רצון לתאר תיאור סוגתי . לשיטתו של הרמב " ם יש מאפיינים משותפים לכלל דברי חז " ל מהיותם דברים של 'חכמים , ' אכן עם זאת יכולות להיות לדבריהם כוונות שונות . בדברו ב'הקדמה למשנה' על 'הדרש הנמצ...
אל הספר