דברים על טיבה של האגדה אמרו כבר חז " ל עצמם , אבל עד תקופת הגאונים , ליתר דיוק עד רס " ג , לא נידונה האגדה על דרך השיטה . זאת ועוד , בעיקרו של דבר אין אנו מתרשמים כי הפלגות הדמיון בסיפורים או ההרחקה מן הפשט בדרשות הכתובים היו בעיניהם של תנאים ואמוראים גורם למבוכה , אף שלעתים אנו מוצאים בדבריהם נסיונות למתן את הקיצוני שבסיפור ובדרשה . מי שהיה נתון בעשייה האגדית לסוגיה מצא כנראה דרך לתחום ולסייג מה שמקובל עליו וגם השאיר לאחרים את החירות לנהוג כמותו . רק משעה שנתקדשו דברי חכמים במידה זו או אחרת , וצריך היה לגונן על סמכותם , עדים אנו למאמץ לתאר את האגדה , למיין אותה לסוגים ( ולסתות ) וכדומה . אכן , גם אז אין אנו עדים לגיבוש מה שאפשר לכנות ' כללי אגדה . ' בבל ספרות ימי הביניים נדיר למצוא דיון באגדה המנסה לתפוס מרובה , ואין צריך לומר הכול , רצה לומר : למצות ולהציג את כל צורות הופעותיה , מעין נסיונם של חוקרי האגדה מאז 'חכמת ישראל' ( ניסיון שספק אם עלה יפה , ולא כאן המקום לדון בסיבות לכך . ( בדרך כלל נמצא שחכמי ישראל עקב נסיבות שהזמן או המקום גרמן , עסקו בפן ( או בפנים ) מפניה , ורק בנדיר ניסו...
אל הספר