עד עתה ראינו כיצד שימש ביותם או שעבודם של בעלי החיים כדגם ובהשראה לשעבודם של בני אדם ; כיצד גידולן של חיות מבויתות הניב שורה של אמצעים להשבחת הגזע , ובהם עיקור בכפייה , "המתות חסד" והשמדה המונית ; וכיצד השמדתם המתועשת של בעלי חיים , כגון : פרות , כבשים וחזירים , הכשירה את הקרקע , ולו בעקיפין , לגיבושו של הפתרון הסופי . בתולדות עלייתו של האדם למעמד המין השליט , דיכוים של בעלי החיים שימש כדגם והניח את היסוד לדיכוי שאנו נוהגים זה בזה . מחקר ההיסטוריה האנושית חושף דפוס שקשה לטעות בו : תחילה בני האדם מנצלים בעלי חיים וטובחים בהם ; אחר כך הם נוהגים בבני אדם אחרים כבחיות , ומייעדים להם גורל דומה . חשוב לעמוד על כך , שהנאצים התייחסו אל קרבנותיהם כאל חיות עוד לפני שפנו להשמדתם בפועל . כפי שמסביר בוךיה זאקס , רבות משיטות ההמתה הנאציות נועדו להציג את הטבח שנערך בבני אדם כשחיטה של בעלי חיים : " הנאצים אילצו את הקרבנות המיועדים להמתה להתפשט ולהסתופף יחד , עירומים כביום היוולדם ; והרי בתנאים נורמליים , בני אדם אינם נוטים לנהוג כך . העירום מאפשר להשוות את בני האדם לחיות ; ההסתופפות מעלה על הדעת עדר ש...
אל הספר