חלקו השני של הספר ( פרקים ( 5-3 מתחקה אחר הדרכים שבהן ההרג המתועש של בעלי חיים והשמדתם המתועשת של בני אדם השתרגו זה בזה בעידן המודרני , וטכניקות אמריקניות להשבחת הגזע ולשחיטה בפס ייצור חצו . את האוקיינוס האטלנטי ומצאו להן כר פורה בגרמניה הנאצית , ההיסטוריון דיוויד סטנרד כותב בספרו השואה האמריקנית : כיבוש העולם החדש כי הדרך לאושוויץ עברה דרך אמריקה , וכי המנטליות הדתית והתרבותית האירופית , שהובילה לרצח העם שנערך בעמיה הילידיים של אמריקה , היא אותה מנטליות עצמה שהובילה לשואה . הוא מצדיק את טענתו של אלי ויזל , שהדרך לאושוויץ נסללה בשחר ימיה של הנצרות , אך טוען כי לא ניתן להימנע ממסקנה 2 נוספת : "הדרך שאחריתה באושוויץ חצתה את לבה של אמריקה . " הפילוסוף תיאודור אדורנו ( 1969-1903 ) הוא יהודי גרמני שהוגלה על ידי הנאצים אך שב לגרמניה לאחר המלחמה וכיהן כפרופסור באוניברסיטת פרנקפורט . הוא כתב : "אושוויץ מוקם מחדש בכל מקום שבו מתבונן מישהו 3 בבית מטבחיים וחושב : אלה רק חיות . " אם אדורנו צודק — ואני מאמין כי הוא אכן צודק — ראוי להרחיב את מסקנתו של סטנרד : הדרך לאושוויץ מתחילה בבית המטבחיים . טבח...
אל הספר