במאמר משנת 1917 בדרש זיגמונד פרויד לסוגיית העליונות האנושית מנקודת מבט היסטורית : "במהלך היעשותו לבן תרבות , קנה לו האדם עמדת שליטה ביחס לאחיו כני ממלכת החי . משלא הסתפק בעליונות זו , פנה האדם להקים חיץ בין טבעו לבין טבעם של יצורים אלו . הוא הכריז עליהם כמשוללי תבונה , ובה בשעה ייחס לעצמו נשמה אלמותית , והתכחש בשם מוצאו האלוהי לכל זיקה קהילתית בינו לבין ממלכת החי ' . " פרויד כינה את העליונות שתבע לעצמו האדם על פני שאר היצורים החיים "שיגעוךהגדלות של האדם . " מאות אחדות קודם לכן הביע הסופר הצרפתי מישל מונטיין ( 1592-1533 ) עמדות דומות באשר ל"זכויות היתר המפליגות שהאדם נוטל לעצמו ביחס לצורות קיום אחרות . " הוא האמין כי "מחלתו החמורה והעתיקה ביותר של האדם" היא דעתו הקדומה על עצמו ; "האדם הוא השברירי שבכל היצורים , כשם שאין בכל הבריאה מי שמיטיב ממנו להמיט פורענויות — ובכל זאת אין עוד ברייה יהירה וזחוחה כמותו ... היצור האומלל ומעורר הרחמים הזה , שאפילו בטבעו שלו אין הוא מושל , מרהיב לראות בעצמו אדוניו של היקום כולו . האם 3 ניתן לדמיין דבר מה נלעג יותר מזה " ? מסקנתו של מונטיין : "אין זאת א...
אל הספר