סצנת הדפוס התיאופני פותחת בבידול גיבור הסיפור מסביבתו החברתית השגרתית , ומסיימת בחזרתו אל אותה סביבה וענייניה . אולם הגיבור החוזר אינו עוד כשם שהיה טרם התיאופניה , והעולם אליו הוא שב גם הוא אינו עוד כשהיה . הגיבור חווה היפוך בזהותו , בתודעתו וביחסו לה . ' העולם אליו הוא חוזר נאלץ להכיר במציאות חדשה זו . מה שעד כה הינו בחזקת מפגש פרטי , חייב לפרוץ ולפנות אל העולם שבחוץ . סצנת הדפוס התיאופני מסתיימת בהשתקפות מוחצנת של המפגש הפרטי עם האלוהים , הנושאת עימה אל החברה משקעים ניכרים ממנו . בכל הסיפורים התיאופניים ניתן למצוא לפחות אחד מיסודות ההחצנה - הקדשת נביא , לידת ילד , אזכור מקום קדוש ומעשה פולחני . בשלב זה , התיאופניה נהפכת מחוויה סובייקטיבית לדבר חיצוני וקונקרטי , שניתן להעבירו למי שלא נתנסה בה באורח ישיר . יעקב יוצק שמן על האבן אשר לראשו , ונשבע להקים מקדש באתר התרחשות התיאופניה . משה עוטה מסווה להסתיר את עור פניו הקורן . הגר יולדת בן בשם ישמעאל , שהוא התגשמות הבטחת ה , ' שנמסרה לה בתיאופניה . שמואל מיישם את תפקיד הנביא בציבור . להחצנה בסיפורים הללו יש מוקד כפול ; מחד גיסא , היא אוצרת ...
אל הספר