התגובה האנושית לתיאופניה היא המגוונת שבמרכיבי סצנת הדפוס התיאופני , ומסמנת את האינטראקציה הישירה הראשונה בין גיבור הסיפור לה , ' ואת ראשיתה של מערכת יחסים מתמשכת . עד לנקודה זו מגלה הגיבור מידה רבה של פסיביות , ללא יוזמה אישית גדולה כקטנה , ותגובתו לגישושי האל מוגבלת . בתגובה אנו זוכים לראשונה לניצני מודעות הגיבור לפשר החוויה , בין אם במודעות לאופיו יוצא הדופן של המפגש , ובין אם בתגובה ספקנית והססנית לדרישת האל . תגובה כזו עשויה להתרחש בעיצומה של התיאופניה או לאחר הסתלקות ה , ' ובמקרים מסוימים אף בשני התרחישים . התגובות משלבות את המילולי והלא מילולי , ולעתים הן פיזיות , כמו נפילת אפיים , השתחווית , הסתרת הפנים , התקדמות לקראת הנומינוסי או התרחקות ממנו . למרות שתגובת הגיבור היא מרכיב נפרד בסצנת הדפוס התיאופנית , קיים רצף מסוים עד השלב הסופי , שלב ההחצנה , אותו אבחן בפרק הבא . ניתן להבחין בשני דפוסי תגובה לנוכחות האל השונים זה מזה במהותם . הראשון הוא דפוס , mysterium fascinans et tremendum'Tl המסמל צמד תגובות משלימות , בהן הגיבור נמשך לנומינוסי , אך בה בעת אחוז חרדה ותחושת נחיתות לנוכח ע...
אל הספר