בשעת המשבר המדיני הגבירו השלטונות את המצוקה הכלכלית בשתי דרכים . על ידי הגברת עול המסים ועל ידי הורדת ערך המטבע . בימיו של אבגוסטוס קיסר נקבע המטבע הרומאי העיקרי , הדינר , כחלק שמונים וארבעה של ליטרת כסף . במשך מאתיים שנה , מימיו של אבגוםטום עד ימי ספטימיוס סוודוס , ירד אחוז הכסף בדינר עד המחצה . בשעת הצורך בחרו הקיסרים בדרך הקלה ביותר להגדלת אוצר המדינה : הוסיפו נחושת לדינר הכסף , מבלי להקטין את ערכו הנומינאלי של המטבע ; כך ירד אחוז הכסף בדינר מימי נירון 95—90 ) אחוז כסף ) לימי טרייבוס , ( 850 / 0 ) מארקוס אברליזם , ( 75 % ) קומודוס . ( 70 % ) מכמה סיבות לא הורגשה בזמן ההוא ההשפעה המזיקה של ירידה זו : באותו זמן יורדת והולכת גם הכמות הכללית של הכסף בתחומי האימפריום , יען כי הוזרם אל מחוץ לגבולות , כתשלום בעד יבוא הסחורות ; מכרות כסף חדשים לא נתגלו באותה תקופה , ותפוקת המכרות הישנים ירדה עם ניצולן המתמיד ! עם ירידת כמות הכסף באימפריום עלה , כמובן , ערכו ; יצא אפוא שכמות הכסף המוקטנת , שהיתר , כלולה בדינרים החדשים , השוותה למטבע החדש אותו ערך שהיה לו מקודם . ואולם במאה השלישית נשתנה המצב...
אל הספר