— הלשון הציורי ארץ זבת חלב ודבש , או ארץ אשר היא זבת חלב ודבש' ה מציין את ברכת פריונה של הארץ' בא בתורה ובספרי יהו , ' יר' ויח' כדי לתאר את עשרה הטבעי של ארץ כנען , בניגוד ' לארץ מצרים והמדבר השומם . רק באחד מעשרים המקראות , שלשון זה בא שם , מוסב הוא על ארץ מצרים ( במ' טז'יג ) 1 אלא ששם הדברים נאמרים מפי עדת קורה , שהוציאו את דיבת הארץ רעה t ועי' גם בשינוי הנוסח שבתרגום השבעים . שפע זה של הארץ אף תואר בלשון נשגבה במגילת שאנהת ( תחילת האלף השני לפסה"נ , ( ועי' על כך בכרך א , טור . 606 כמה מן החוקרים התקשו ליישב תיאור זד , על ארץ כנען , שאקלימה צחיח ברוב חדשי השנה ותנאי ההשקאה הטבעיים זעומים בה . מטעם זה סובר דלמן , שאין הכוונה לפריון האדמה ממש ואין זה אלא לשון סמלי ' לומר שמה שמוציאה הארץ טעים ומתוק כדבש וחלב . לפי שטאדי זו אמרה שגורה בפי שבטים נודדים לסמן ארץ עשירה במשמנים ובמטעמים בכלל , ואף במקרא אינה באה אלא כנוסח קצר במקום הודעת שבחה של התוצרת החקלאית לפרטיה ( דבי ח , ח t לב'יג יד . ( ואמנם נמצא גם בספרות הערבית הלשון חלב ודבש 01 )
אל הספר