וידוי, וידוי עוונות.

—הפועל ידה , המשמש במקרא בבניין הפעיל גם כלשון הודיה והכרה במלכות האלהים ובצדקתו , משמש באותו בניין — ובפרשיות מאוחרות יותר בבניין התפעל ( ויי ה , ה ! טז , כא ו כו , מ / במי ה , ז ! ובמיוחד בספרים עזרא' נחמיה , דניאל ודברי הימים ) — כלשון וידוי ( הנוהג בפי חז"ל ) והכרה של האדם באשמתו . ( confessio ) השם וידוי אינו בא במקרא , ובכמה כתובים משמש במשמעות זו השם תודה . אין הווידוי מעמד של עבודה בכוח עצמו , אלא נסמך הוא למערכי פעולה פולחנית , שכוונתה להכשיר את האדם , בין יחיד ובין ציבור , שיהא ראוי לחסדי אלהים . תנאי קודם לרחמי שמים הוא ביטול העוונות החוצצים בין אלהים ואדם ( יש' נט'ב ;( ולא די שיעזוב רשע דרכו ( יש' נה , ז , ( אלא יש לצרף לעזיבה מעשה המסמל בפועל את ביטול החטא . אף לא די במעשה פולחן כללי , המסמל את רצון האדם לפייס את קונו' או את כניעת החוטא לפני האלהים , כגון הבאת קרבן ( ע"ע , ( אלא יש לצרף למעשה גם מבע של כוונה , היא ההודיה בפה מלא ( ומודה ועוזב ירוחם- מש' כח , יג . ( כנגד צורת הווידוי החיובי שהאדם מודה על עוונותיו ומבקש סליחה ' ומחילה וכפרה , אתה מוצא במקרא גם את צורת הווידו...  אל הספר
מוסד ביאליק