—אין בעיית ההתאבדות נידונה במקרא מבחינה עיונית ומוסרית . רוב מעשי ההתאבדות הבאים במקרא הם מעשי גיבורים מנוצחים במלחמה' שטרפו את נפשם בכפם , כדי שלא ייפלו חיים בידי אויביהם , ומעשה כזה היה נחשב למעשה גבורה של אדם , המעדיף את המיתה בכבוד על החיים בקלון . כנראה כך מעריד ס' שופטים את מעשהו של אבימלך , שנפצע פצע אנוש בידי אשה שהשליכה פלח רכב על ראשו , וציווה לנושא כליו למותתו בחרב לבל יאמרו אשה הרגתהו ( שופ' ט'נב נד . ( ודומה לזה טעם מותו של המלך שאול שלאחר המפלה על הר הגלבוע ציווה לנושא כליו להמיתו לבל יבואו הפלשתים ויתעללו בו , ומכיון שלא אבה נושא כליו למלא את פקודתו כי ירא מאוד , לקח הוא בעצמו את חרבו ונפל עליה ומת ( שמ"א לא , ד . ( ואף מעשהו של נושא כליו , שבראותו כי מת שאול נפל גם הוא על חרבו וימת עמו ( שם , פס' ה , ( הוא מעשה גבורה . וכן יש לראות מעשה גבורה במה שמסופר על זמרי שכשראה שנלכדה העיר' בא ' אל ארמון בית המלד וישרוף עליו את בית מלד באש וימות ( מל '' א טז , יח . ( אפשר שגם מעשה התאבדותו של אחיתופל יש לראותו כמעשה גבורה , שהרי גילה הרבה אומץ לב וקור רוח , כש הקדים והמיר . את ע...
אל הספר