גרן.

— [ א ] שם זה , שמשמעותו מקום דישת התבואה' הוא לדעת כמה חוקרים לשון החלקה ופילוס ( השווה r . = j היעשות חלק לאחר שימוש רב , כגון עור שנשרו שערותיו . ( אבל בכמה שמות של מקומות במקרא הוא מתפרש כמקום של מגפת האלהים או כלשון אבל בכלל , כגון גרן האטד T T באבל יעקב ( בר' מ'יא , ( גרן נכון T או גרן כידון בפרץ עוזה ( שמ"ב ו'ו ו דה"א יג'ט ) וגרן ארונה היבוסי ששם היה דבר בעם ( שמ"ב כד'טז ן דה"א כא'יד ואילך . ( אבל אפשר שנטפל לו לשם גוון זה משום סמיכותו באותם המקראות לשם אבל גדולה או אבן גדולה , שעניינו ספר בשבח המת ( והשווה בערבית 11 « ובייחוד שהיו נוהגים לעשות את הגרנות במקומות של קרקע סלעית' ועי' להלן . וע"ע ארונה . . N . H . TUR SINAI , VT 1 ( 1951 ) , 275 1 נה . ' [ ב ] מקום דישת התבואה וזרייתה , וגם כינוי לתבואה ש בגורן ( רות ג , ב . ( השם נמצא בערבית ובאוגריתית , ואף המלה האכדית magrattu נגזרת מאותו השורש . משום צמצומו של שטח הערים היתה הגורן מחוץ לעיר , והמשנה קובעת במפורש : מרחיקין גורן קבוע מן העיר נ' אמה ( משנה ב"ב ב , ח , ( גזרה שמא יזיק המוץ ליושבי העיר  אל הספר