גו, גו.

— המלה גו באה במקרא בשימושים שונים , ועניינה גוף האדם או גבו ( בפרט בדיבורים כגון : השליך אחרי גוו , שבט לגו כסילים , ( ועל ידה יצאה לשמש באותה משמעות גם המלה גוה ( איוב כ , כה : שלף ויצא מגוה ו כב , כט : כי השפילו ותאמר גוה , ז"א ; ותרים את גוף השפלים , ( ובשימוש מיוחד באה המלה גו באיוב ל , ה : מן גו יגורשו יריעו עלימו כגנב . על יסוד כתובת העיטור הכנענית מאתונה שבאה בה ( שר 5 , 2 ו ( 7 המלה גו , הגו במשמעות הקהל , המקבילה ל 6 xoivov ד שבסיום היווני של אותה כ תובת , הניחו כמה חוקרים שגם באיוב ל , ה , זה פירושה של המלה גו . אבל אין גו שבכתובת אלא ג >} שבמקרא , וגם בכתוב הנ"ל אפשר שיש לגרוס מן גוי גרשו 1 הוצעו גם גרסאות אחרות , כגון : מ ? גו ( בעיקר — ארמית' כלשונו של מקור הספר , ( מלשון נגו ( והריבוי נגוון , נגוותא ) שפירושו אי , חבל ארץ בארמית , nagu באכדית . סלושץ , אוצר , ; 116 טורטשינר , איוב , ; 345 HUCA 2 ( 1925 ) , 6—7 ( 1917 ) , 405 ; P . DHORME , RB 31 ( 1922 ) , 222 ; ] . REIDER , TH . NOELDEKE , ZA 30 ( 1915 ) , 167 ; TH . BAUER , ZDMG 71 נה " ט  אל הספר