—שם כללי לבעלי חיים ההולכים על ארבע ( בר' א'כו , ( טהורים וטמאים ( בר' ז'ח . ( הכללה זו באה במקרא במקומות מועטים בלבד , כגון וי' יא'ב : זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ ! דב' לב'כד : ושן בהמות אשלח בם ! מש' ל , ל : ליש גבור בבהמה ; ועוד . הביטויים : בהמת הארץ ( דב' כח , כו ; יש' יח , ו ' ( בהמת שדה ( שמ"א יז'מד ' ( בהמות יער ( מי' ה'ז , ( ולפעמים גם בהמות סתם ( דב' לב'כד . ( מכוונים לחיות טורפות או אוכלות פגרים . אבל בדרך כלל מכנה המקרא בשם בהמה את המינים הביתיים בלבד , בניגוד לשם חיה ולביטוי חיתי ארץ ( בר' ז , כא ו שם א , כד . ( ויש שבהמת רכיבה נקראת בשם בהמה סתם ( נחמ' ב , יב . ( השורש בהם ישנו גם בערבית , וכמה שמות הנגזרים ממנו משמשים בהוראת מקנה וצאן . אבל אין שורש זה בא בשאר הלשונות השמיות . יש שנדחקו למצוא אותו בתעודות יב , 9 ) שי' , ( 5 ואולם הנכון הוא ששם צריך לחלק את האותיות כך : ארקא זך בני ועתד בה מיתה , כלו' והכן בה מבוא . על השם בהמות באיוב מ , טו , ע"ע . א"ב
אל הספר