— בלשון המקראית מורה השם אמונה על המושגים אמונים ונאמנות , והוא נרדף לשמות תקווה ובטחון . בייחוד נקרא האל אל אמונה ( דב' לב , ד ) על שום שהוא מנהיג ביושר את עולמו ( תהי לג , ד ) ואת חסידיו ( קיט'עה ) ואינו משקר באמונתו ( פט'לד , ( אלא שומר הבטחתו שנשבע עליה ( פט , נ . ( גם בהר ב'כב , וארשתיך לי באמונה , הכוונה כנראה : באמת , או בנאמנות שלי ( בהתאם אל חסד ורחמים . ( על האדם נאמר : צדיק באמונתו יחיה ( חב' ב , ד , ( מפני שישרה נפשו בו ; אין כאן רמז להחזקה בדבר ה' ( גזניוס בוהל . ( בשם מאמין סתם נקרא האיש השקט ומלא הבטחון ( יש' ז , ט [ השווה ז , ד ] ! כח , טו ;( ואילו המאמין כי דבר מה נעשה ( שמי ד , ד (< או ייעשה ( איכה ד \ ב , ( או המאמין לשמועה ( בר' מה'כו ) או למספרים אותה ( יר' מ , יד , ( אינו אלא סובר שנכון הוא הדבר האמור או הסיפור המסופר . המאמין בנביא ( שמ' יד , לא ) או לנביא ( יש' מג , י ) מגלה גם בטחון באישיותו של הנביא בכלל ; ועל חוסר בטחון כללי כזה מורה הביטוי בעבדיו לא יאמין ( איוב ד , יח . ( מאמין באלהים נקרא גם מי שמאמין בנבואות מפתיעות ( בר' טו , ו ! יונה ג , ה ) וגם , ברוב ...
אל הספר