—שם העצם והתואר אביר בא במקרא בצירוף אביר יעקב ( בר' מט'כד ; יש' מט , כו - , ס , טז ; תה' קלב'ב'ה ) או אביר ישראל ( יש' א , כד , ( ככינוי פיוטי לאלהים . בצירופים אלו ניקדה המסורת אביר , כדי להבדיל את השם בשימושו לקודש , ככינוי לאלהי ישראל , מן אביר ביחס לאדם ולבהמה , כדרך שהיא מבדילה בין חי אלהים , חי ה , ' ואף חי אני ( במ' יד , כא ) בפי האל המדבר , ובין חי פרעה , ואף חי אלהיך דן ( עמי ח \ ד . ( אף על פי כן אחת היא מלה זו . והואיל ואביר בא בכמה מקומות אף ככינוי לשור או לסוג של שוורים ( ובמצרית "אבר" כינוי לשוורים ולסוםים הנועדים לרביעד ( . חשבו כמה חוקרים בטעות , כי גם בשימוש לאלהים הכוונה לאל המתואר או הנעבד בצורת עגל ( ע"ע עגל הזהב ) או שור , שבדמותו מתואר אל הרעם והסערה במזרח הקדום . שכן מצינו שעגל הזהב נקרא שור ( בתה' קו , כ : וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב ) וכנראה אף שור אל . בהושע ח'ו : כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבבים יהיה עגל שמרון , צריך להיות כנראה : כי מי # ר אל , כלומר : מי הוא שור אל זה שאתם עובדים אותו , דוגמת הצירוף ת'ר אל דפאד באוגריתית . וכן חשבו ל...
אל הספר