בסדרת מאמרים מפרי עטו בשנות העשרים והשלושים בנה בנימין מתווה לפנומנולוגיה של הפשיזם , מתווה שמורכב מחמישה יסודות : אלימות שמחוקקת את עצמה , דיקטטורה מהפכנית , הרואיזם ניהיליסטי , לאומיות בעידן של המונים וטכנולוגיה מודרנית . הפשיזם הוא תרבות פוליטית החותרת לבנות קהילייה של חוויה באמצעות חברות , ריטואליזציה והנעת המונים . למלחמה , ללאומיות ולטכנולוגיה תפקיד מרכזי בתור שכאלה בגיוס פוליטי מתמיד , שמבסס משטר הפועל במצב קבוע של קונפליקט . המיתוס הפשיסטי לפיכך הוא נרטיב פוליטי שאין בו תוכן . אחת מעבודותיו השיטתיות הראשונות של בנימין " , ביקורת האלימות " , ( 1921-1920 ) התייחסה הן בנושאה והן בכותרתה לספרו של ג'ורג' סורל , הרהורים על האלימות . ( 1907 ) מאמרו של בנימין פורסם בכתב עת סוציולוגי שנוסד סביב חוגו של מקס ובר , והוא נשא אופי אנטי סוציולוגי במובהק בניסיון לבסס מטפיזית מוסריות של אלימות מהפכנית . בשעה שניתח צורות היסטוריות שונות של לגיטימציה לאלימות הסיק בנימין שעקרון " המטרה מקדשת את האמצעים " נתקיים כדרישה אתית מאז המהפכות במאה הי " ח : האלימות היא זכות פוזיטיבית , ויש להבחין בין אלי...
אל הספר