ארנסט בלוך ( 1976-1885 ) בחן את שתי התשוקות הפרומתאיות של המאה העשרים , או בלשונו " האוטופיה הקונקרטית " מזה , משמע המרקסיזם ; והדיסטופיה מזה ' , משמע הפשיזם . באחת — הקומוניזם — האמין , אם כי בדרכו המיוחדת ; 2 באחרת — הפשיזם — לחם , ואף נתן לה הסבר מיוחד . בעקבותיו עולות שאלות מרכזיות — התיתכן עוד אוטופיה בעידן הזה של " קץ האוטופיות ?" האם המאה העשרים מיצתה את תקוות האוטופיה או את אשלייתה ? האם התמוטטות הקומוניזם היא מסמר אחרון בצירוף המודרני של תודעה אוטופית והאפשרות הטכנולוגית לממשה ? כפילוסוף התעמק בלוך במשמעות האוטופיה ; כאינטלקטואל פעל להגשימה . בשנים הסמוכות לאחר תום מלחמת העולם הראשונה פקד את ארנסט בלוך הצעיר , כמו גם את ידידו הצעיר ממנו ולטר בנימין , הלך רוח אפוקליפטי : הם קיוו שבעקבות האפוקליפסה של המלחמה יצמח עולם חדש , אנטי בורגני , שהוא אנרכיסטי תאולוגי . המלחמה היתה הלם בשבילם , ובניגוד לרבים מבני דורם הם מאסו בה לפני שהחלה . מתוסכלים הם הביטו במוריהם הרוחניים , בנימין במרטין בובר , בלוך בגאורג זימל — שקידמו את המלחמה ברוח מתלהמת של " פילוסופיית 3 החיים " הניטשאנית . אכזב...
אל הספר