מ 1914 ואילך היה ברור שלא תיתכן מסגרת פורמלית כלל אירופית , שמאגדת בתוכה בני לאומים שונים המחזיקים באידאולוגיה זהה . נשאלה השאלה איך לקיים בכל זאת מסגרת על לאומית רחבה של הדוגלים במשנה המרקסיסטית . לנין העדיף לצמצם את המסגרת , ובלבד שתהא מוגדרת , יעילה ותעמוד במבחני הזמן . הקומינטרן , האינטרנציונל השלישי , שהוקם במרץ 1919 כהתאגדות המפלגות הקומוניסטיות בעולם , היה ניסיון לקיים מסגרת פורמלית של אלה המחזיקים באותה הדעה . המהפכה הרוסית נכשלה במשימתה להיות אוונגרד למהפכה העולמית שבוששה לבוא . לימים היתה מתכונת " ברית ורשה " עדות נוספת לחזון " מאחד " שכשל , והשלמה עם המציאות העגומה הפוסט מהפכנית גם לאחר מלחמת העולם 75 השנייה . התמוטטות האינטרנציונל השני היתה סטירת לחי לאמונתו של לנין בשיתוף פעולה בינלאומי בין הפועלים באירופה , שמתעלמים מכבלים לאומיים . יאושו מהאפשרות לאחות את הקרעים בין הרביזיוניסטים לקומוניסטים והתייחסותו אל " האופורטוניסטים הבוגדים " היו ביטויים של מדיניות לטווח קצר ועדות להתקפלות הדגל של המהפכה העולמית . אחת האמירות הנודעות של לנין נוגעת בנסיבות פריצתה של מהפכה ? למרקסיס...
אל הספר