מרקס היה פילוסוף , איש הכלכלה המדינית ואסטרטג פוליטי . שלושת הממדים האלה מתגלים בכתיבתו בשעה שהוא בוחן במאמריו ההיסטוריים מאה שנות היסטוריה צרפתית . עובדות היסטוריות כשלעצמן לא עניינו את מרקס , אלא ניתובן לתבנית היסטורית והנהרתן לכללי המשחק שקבע ; בבחינת איך מועילה ומזיקה ההיסטוריה לתאוריית המטריאליזם הדיאלקטי . כאסטרטג הנחה מרקס את קוראיו בין ההתרחשויות והגיבורים , מיפה , הזהיר , פילס דרך , הסיק מסקנות ; קרא בשביל הקוראים את הטקסט ההיסטורי . כאינטקלטואל ביקש מרקס ליצור מתאם בין " חוקיות " ההיסטוריה והשאיפה לזרז את מהלך ההיסטוריה . ארבע תחנות היסטוריות במסעו הצרפתי של מרקס : המהפכה הצרפתית של , 1789 מהפכת פברואר ב , 1848 עורמת הכוח של לואי נפוליאון ומיתוס הקומונה הפריסאית ב . 1871 בכתיבתו ההיסטורית נחשפה צרפת כמעבדה למטריאליזם ההיסטורי . בפרטו את טעמי מרקס בבחירה הזאת כתב אנגלס : " צרפת , יותר מכל px אחרת , היא המקום שמלחמת המעמדות ההיסטורית ניטשה בה כל פעם עד להכרעה הסופית , ועל כן טבועות בה , גם בקווים החדשים ביותר , אותן הצורות 32 הפוליטיות המשתנות חליפות . " אלא שגם כאן לא דייק א...
אל הספר