" מהפכת האינטלקטואלים " ב , 1848 כביטויו של ההיסטוריון לואיס נימאייר , נועדה מלכתחילה לכישלון ' . אינטלקטואלים כגון למרטין , לדרי רולן , לואי בלאן , קאבה , רספאי , קונסידרן ובלאנקי לא ידעו ליטול את הכוח ברגע המכריע ונרתעו מעצמם לנוכח גודל השעה . חוסר מיומנותם , לבטיהם , הססמאות שהפריחו , התרפקותם על העבר המהפכני — כל אלה היו בעוכריהם . תשוקתם האינטלקטואלית להמיר משטר ישן במשטר רדיקלי באמצעות מלים ולא כידונים היתה גחמה רעיונית יותר מאפשרות מעשית . כאינטלקטואלים הם סבלו מתודעה יתירה של ההיסטוריה : המיתוס המהפכני של 1789 שיתק אותם . הם היו דוגמה חיה איך מזיקה ( תודעת ) ההיסטוריה לחיים ( המהפכניים . ( התשוקה הפרומתאית היתה לאינאונות — האינטלקטואלים המשיכו לפרש את העולם , לא היה בכוחם לשנותו . מעטים האינטלקטואלים דוגמת לואי אוגוסט בלאנקי ( 1881-1805 ) ששילמו על רעיונותיהם בחירותם . כארבעים משבעים ושש שנותיו היה מאחורי סורג ובריח מכיוון שהתנגד לכל המשטרים בחייו — מונרכיה , אימפריה ושתי רפובליקות . הוא עבר מביקורת עיונית לפעילות פוליטית וצידד במהפכה מתמדת נגד כל המוסדות הפאודליים , הדתיים וה...
אל הספר