א. רוסו כטקסט פתוח

כבר בחיבורו הראשון , מאמר על המדעים והאמנויות , ( 1750 ) חשף ז'אן ז'אק רוסו את התהליך הפרדוקסלי שבו חותרת המודרניות תחת הנאורות : " המדעים , הספרויות והאמנויות ... זורים זרי פרחים על שלשלאות הברזל שאותם אנשים 1 נתונים בהן . " האדם המודרני — פרומתאוס הכבול שהשתחרר מאזיקיו — היה לאסיר של עצמו . דימוי האזיקים עובר כחוט שזור בכתבי רוסו ומשקף את מלכוד החירות המודרנית . בספרו החינוכי המרכזי אמיל או על החינוך ( 1762 ) מפתח רוסו את סוגיית האזיקים ביחס לחניך או לאזרח : " כל הבא להטיל עליו בפעם אחת חיים של רוך ושל קבע , כאילו מושיבו בבית אסורים , נותן אזיקים על ידיו ומחזיקו באונס 2 וכפיה . " ועוד הוא כותב : " כל אזיקים של דעות הבריות , אני רואה אותם מנותקים ואיני מכיר אלא באזיקים של הכרח . למדתי לשאתם מילדותי ואני נושאם עד יום מותי משום שאדם אני . " לבסוף , לאחר המסעות שעשה עם מורהו , מסיק אמיל כי בני האדם " רודפים אחר עצמאות ונעשים עבדים ... מסרבים להכרת הדברים ומרבים כבלים לעצמם . " ברמזו על משל המערה של אפלטון , שואל רוסו במאמר על המדעים והאמנויות : " האמנם נוצרנו למות כבולים על שפת הבאר שבה ...  אל הספר