במלדומת-הקיום ההיסטורית של האדם בישימון מהווה הנגב דוגמתמופת לכושרו של האדם להסתגל לתנאי המדבר , בנצלו את האפשרויות הטמונות במדבר לתועלתו שלו . גם אבותינו וגם הנבטים והרומאיםהביואנטים השכילו לנצל את האפשרויות האלה . הם נדחפו לחיות במדבר בתוקף המסיבות , למדו . להכירו היטב וגילו הרבה חושיה וכושר המצאה . בעשותם כן , הפכו אזורים מדבריים חסרי-יישוב — למחוזות מיושבים , העוסקים במסחר , במלאכה , בחקלאות ובגידול-מקנה . את כל אלה מגלים לנו שרידי היישוב והתרבות בנגב ! בארות-מים עזובות , סכרים הרוסים , שרידים של מובלי-מים ושטחים מדורגים , חורבות ערים ודרכים ועוד . וכך נוצר שיווי-משקל עדין בין המדבר לאדם , שצריר היה לשמור עליו תמיר . וכשנתמעט הצורר לחיות במדבר , או חדלה התושיה מן האדם והוא גילה רפיון בגוף ובנפש — הופר שיווי-משקל זה והמדבר הוסיף וכבש שטחים חדשים . משנתפוררה האימפריה הביזאנטית והערבים כבשו את ארץ-ישראל , לפני כ1300- שנה , חזר המדבר והשתלט על הנגב . וכשם שהפרחת הנגב היתה פרי חריצותם של יושביו הקדומים , כן היה ניוונו תוצאה של נחשלות ורפיון-ידיים מצד כובשיו הערביים . הנוסע היום בדרכי-הנ...
אל הספר