אמנות הספר העברי פרחה בסוף המאה ה 13 ובמאה ה 14 באזורים שונים בקסטיליה , בנאבארה ובאראגוניה . כפי שפירטתי בפרק הקודם , משתקפים באמנות זו התהליכים התרבותיים שהתרחשו בספרד בתקופה ההיא והמאבק התרבותי שהתחולל בקרב יהדות ספרד . מגוון תכניות העיטור הבאות לידי ביטוי בספרי התנ " ך הן ראי נאמן למגזר של יהודי ספרד שנטה להשקפת עולם רציונליסטית ולערכים התרבותיים הכרוכים בה , ערכים המושרשים בסימביוזה של היהדות עם תרבות האיסלם . כאמור , לקראת סוף המאה ה 14 החלה מסורת זו לשקוע , כנראה בגלל מצבם הפוליטי והכלכלי הירוד של היהודים והרדיפות בעקבות המגפה שהשתוללה בשנת 1349-1348 ובעקבות גזרות קנ " א . חיי היום יום השתנו , והשכבה התרבותית אשר מתוכה באו פטרוני הספרים המפוארים הלכה ונחלשה הן במעמדה החברתי , והן בכוחה הכלכלי . חוץ מכתבי יד בודדים מתאפיינת אמנות הספר היהודי במאה ה 15 בעיטורים צנועים ופשוטים ; תיאורי המקדש נעלמו מהרפרטואר כמעט לגמרי , ודפי שטיח מצוירים נדירים מאוד . העיטור המיקרוגרפי כמאפיין מובהק ובלעדי לספר העברי המשיך למלא תפקיד חשוב במקצת מהספרים , ובאחרים , דגמי שריגים ותשלובות של מוטיבי...
אל הספר