כבר עמדו מבקרים על כך , שברנד הקצה מקום בולט , ואולי אף בולט מדי , לגיבורי המרכז שלו , כפי שביקשתי לתארם על מעגליהם השונים במבוא . דמות זו שולטת בעיקר ברומאנים ובסיפורים הגלולים , והיא דוחקת ומצמצמת את היסודות האחרים המצטרפים אליה ביצירה , ואולי ביתר דיוק ו היא משעבדת אותם לצרכיה הבלעדיים . אמנם אין לומר , שסיפורי ברנר חסרים מכול וכול יסודות של עלילה , של רקע ושל שאר המרכיבים הסיפוריים , אך אלה אינם באים אלא לשמש את הגיבור הברנדי המרכזי . ברנר עצמו היה כנראה מודע לכך , ואף ביטא עובדה זו באורח עקרוני , בהניחו מעין פואטיקה הומו צנטרית . במאמרו על יל"ג מבדיל הוא במשלו הנרחב בין שני אנשים המתייחסים לצלילי איזה פעמון הבא אליהם מרחוק : 'האחד ח ושב על הצלצול , על צליליו , על הודו , על נועמו , ומחשבות השני נתונות משום מה , בעיקר , למצלצל , לבן האדם העומד שם במרחק ומושך בפעמון ' ... ( אזכרה ליל"ג , ג . ( 12 ברנר מזדהה ללא ספק עם מי שנתן אל לבו את האדם המושך בפעמון , והוא דוחה את יפה הנפש הקשוב אך להרמוניה הצלילית שאדם זה מחולל אותה בידיו . ואף בשיחה אישית על מקומו של הנוף בחיי האדם קובע ברנר פ...
אל הספר