א . אם נבקש לאפיין את דמותה של הציונות הדתית לאחר שנים של גיבוש , בין שמדובר באידאולוגיה ובין שמדובר בדמותה החברתית , נראה שאין טוב מלאפיין אותה על ידי המקף המלווה את הציונות הדתית בכל אשר תפנה . המקף הזה מצוי בביטויים למיניהם : ציונית דתית , ישיבות הסדר , הקיבוץ הדתי , המפלגה הדתית לאומית , בר אילן כאוניברסיטה דתית , ישיבה תיכונית , תנועת בני עקיבא כתנועת תורה ועבודה , החינוך הממלכתי דתי ועוד ועוד . הצד השווה בכל אלה הוא העמידה על שתי רגליים , שכל אחת ניצבת בקרקע אחרת . רגל אחת מוצבת בקרקע התורנית ורגל אחת בתרבות העולמית . הרגל המוצבת בעולם התורני מקבלת עליה עול מצוות , מחשיבה תלמוד תורה , חולמת ופועלת כדי להגשים את משמעותה המלאה של מדינה יהודית , נאמנה לעיקרי האמונה היהודית , ומנהלת סדר יום דתי . הרגל המוצבת בתרבות העולמית פועלת בעולם החול כמו שאר בני האדם בעולמנו . היא מתפתחת במדע ובתרבות , במדיניות ובעסקים , ביישוב הארץ ובשירות צבאי , בפוליטיקה וברפואה , והיא חלק בלתי נפרד מהתחומים האלה . תמיכתה במדינת ישראל היא מוחלטת , והיא מקבלת על עצמה את כללי החיים במדינה הדמוקרטית , גם אם או...
אל הספר