אדר " נ על שני נוסחיו ( וכן מדרש משלי , ( מוסיף לפרק הפתיחה של סיפור החורבן עוד שני עניינים חשובים : הצעת כניעה שמציע אספסיינוס , העומד בראש הצבא הרומי , והימצאות מרגלים הפועלים למענו בתוך העיר הנצורה . ייתכן שיש יסוד היסטורי ריאלי כלשהו לשני העניינים הללו . מכל מקום , גלוי לעין שיש ביניהם קשר ספרותי : מוטיב החץ המופיע בשניהם , פעם כאות כניעה ופעם כ " כלי תקשורת , " המשמש את משתפי הפעולה שבעיר להעברת ידיעות למחנה האויב . בתפקיד זה משמש החץ גם בסיפורי חורבן הבית הראשון . חצים המשמשים למטרות חיזוי הופיעו גם בתיאור נירון העולה על ירושלים . כל אלו מעידים על זהותו הספרותית הא היסטורית של המוטיב הזה , ומערערים את אמינותן של התוספות שבאדר " נ . מה משמעותן של שתי התוספות האלו לסיפור החורבן ? ראשית , מאפיין משותף לשתיהן הוא בכך שהן מתארות סוג כלשהו של תקשורת בין הצר לנצורים , ובכך מופחת ללא משים פער הזרות והאימה שביניהם . התוספת הראשונה , הצעת הכניעה שנדחתה בתוקף , מאירה את אספסיינוס באור חיובי למדי , ומרשיעה את הנצורים הממאנים לשמוע ומבזבזים לריק את ההזדמנות האחרונה להציל את המקדש והעיר . אספ...
אל הספר