אחד החידושים החשובים בחלקה הראשון של תקופת הגאונים היה הניסיון לסכם את ההלכה התלמודית , או חלקים ניכרים ממנה . אפשר לטעון שמגמה זו התבקשה מן הרגע שהתלמוד נתפס כיצירה מוגמרת ומחייבת — על כל פנים זהו חידוש מרחיק לכת , שאפשר לראות בו את תחילת המפעל הספרותי של תקופת הגאונים במובן מצומצם ( בניגוד לתשובות לשאלות , או לאותן דרשות המכונות "שאילתות , " שסקרנו בפריים הקודמים . ( חיבורים לא מעטים מן הסוג החדש נוצרו במהלך תקופת הגאונים . שני החשובים שבהם , "הלכות פסוקות" ו"הלכות גדולות , " נשמרו פחות או יותר במלואם , ועיקר דברינו בפרק זה יוקדש להם ; אך עלינו לדעת שהיו נסיונות 1 נוספים , ומבחינות רבות דומים , לסכם חלקים של ההלכה התלמודית . נקדים אפוא מספר הערות , המתאימות לספרות הוו בכללותה . מבחינה לשונית , אנו מוצאים בחיבורים אלה אותה תערובת של עברית וארמית , האופיינית לתקופה זו ; מבחינה צורנית וסגנונית , ניתן להבחין בחיבורים אלה במספר סוגים של חומר . ההבחנה הברורה ביותר היא בין חומרים תלמודיים המצוטטים , לעיתים תוך קיצור ועיבוד , ובין ניסוחים שאינם תלמודיים . הניסוחים הלא תלמודיים , שלשונם בדרך ...
אל הספר