תקופת הגאונים היא אחת התקופות החשובות והמרתקות , אך גם הפחות מוכרות , בתולדות ישראל . היא נקראת כך על שם ה"גאונים , " ראשי הישיבות המרכזיות בבבל ובארץ ישראל , המנהיגים הרוחניים של עם ישראל באותה תקופה , ונמשכה מאמצע המאה השישית עד אמצע המאה האחת עשרה בערך . הגאונים ובני ישיבותיהם הפכו את התלמוד—בעיקר התלמוד הבבלי — במאמץ אינטנסיבי וממושך של הוראה , פרשנות ויישום הלכתי , לסמכות המעשית העליונה ביהדות . בתקופה זו , האחרונה עד לעת החדשה שבה נמצא מרכז העולם היהודי במזרח התיכון , נוצר אותו דגם של יהדות רבנית שהתקבל והתפתח במהלך ימי הביניים בכל תפוצות ישראל . אולם על אף חשיבותה בתולדות ישראל , גם אלה המצויים בתולדות עם ישראל ובספרותו , בעיקר זו הרבנית , אינם בקיאים בדרך כלל בתקופת הגאונים . מטרתו של ספר זה היא להפגיש את הקורא עם התקופה ועם חטיבה מרכזית של יצירתה הרוחנית , שמקובל לכנותה "ספרות הגאונים" —אף שחלקים גדולים ממנה נוצרו על ידי מחברים שלא שימשו כראשי ישיבות . ספרים בודדים בלבד הוקדשו לתקופה זו ולספרותה באופן כללי . מלבד תיאורים הכלולים בספרי היסטוריה מקיפים , שנכתבו לקראת סוף המאה הי...
אל הספר