הסיפור האחרון , שעסקנו בו בפרק הקודם , מתאר את הצלת הבת בדרך נס , כפי שנאמר על מקרה כגון זה בתוספתא ( יבמות יד : ו : ( "אמר ר' מאיר , מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלושה ימים , אמרו לו , אין מזכירין מעשה נסים / ' המספר של סיפור בת חופר השיחין אינו משתמש בביטוי "נס" וזה מובן במסגרת סיפור זה ; אם ידוע לר' חנינא בן דוסא הדבר מראש , ואם הוא מדגיש שאין הוא נביא , הרי לפי השקפת ר' חנינא בן דוסא , ודוקא לפי השקפתו , קשה לדבר כאן על "נס / ' שהוא משהו בלתי צפוי מראש והוא מנוגד לדרכי הטבע הרגילים . מאידך מתקבל על הדעת שהקהל בסיפור , שסבור שר' חנינא בן דוסא הוא נביא , יצטרף לדעת החכמים בתוספתא , שיגדירו את האירוע הנפלא הזה כ"נס . " גישות שונות אלה בהתייחסות אל תופעת הנם יהיו הנושא הראשון בהציענו סיפורי אגדה העוסקים בבעיות הנס . הגישה הקיצונית ביותר היא של צדיקים מופלאים ומושלמים כר' חנינא בן דוסא . בשבילו אין הנס - נס כלל , כאמור בסיפור ( בבבלי ברכות לג ע"א ) על הערווד : מעשה במקום אחד שהיה בו ערוד והיה מזיק את הבריות באו והודיעו לר' חנינא בן דוסא אמר להם הראו לי חורו , הראוהו חורו נתן עקיב...
אל הספר