הצעתי עד כה דרך התבוננות במה שנקרא " תרבות הנרקיסיזם , " התפשטותה של השקפה הרואה בהגשמה עצמית ערך עיקרי בחיים , ומכירה כמדומה במעט מאוד דרישות מוסריות חיצוניות או התחייבויות שיש בהן ממש לאחרים . תפיסת ההגשמה העצמית מתגלה בשני היבטים אלו כמרוכזת מאוד בעצמי , ומכאן בא המונח " נרקיסיזם . " אני אומר שעלינו להכיר בכך שתרבות זו משקפת בחלקה חזון אתי , אידיאל של אותנטיות , אך אידיאל זה עצמו אינו מאשר את אלה מאופניו המתרכזים בעצמי . אדרבה , לאורו של אידיאל זה מתברר שאלו אופנים מעוותים ומרודדים . דברים אלו מנוגדים לשתי השקפות מקובלות על אודות תרבות הנרקיסיזם . על פי השקפות אלו , ( א ) התרבות הזאת אמנם מקבלת חיזוק מאידיאל ההגשמה העצמית , אך אידיאל זה מרוכז בעצמי בדיוק כמו דרכי ההתנהלות הנובעות ממנו ; או ( ב ) התרבות הזאת היא ביטוי פשוט של ריצוי עצמי ושל אנוכיות , כלומר , אין כל אידיאל המניע אותה . שתי ההשקפות האלה נוטות למעשה להתמזג זו בזו ולהתאחד , מפני שהשקפה ( א ) מניחה אידיאל כה נחות של הגשמה עצמית עד שבעצם לא ניתן להבחין בינה ובין השקפה ( ב . ( השקפה ( א ) מניחה למעשה שכאשר אנשים מציעים צורה...
אל הספר