האתיקה של האותנטיות היא חדשה יחסית ומיוחדת לתרבות המודרנית . תחילתה בסוף המאה השמונה-עשרה , והיא בנויה על צורות מוקדמות יותר של אינדיבידואליזם , כגון האינדיבידואליזם של רציונליות מנותקת , שאת דרכה סלל דקרט , ואשר תבעה מכל אחד לחשוב בעצמו וכמי שאחראי לעצמו , או האינדיבידואליזם הפוליטי של לוק , שחתר להעמיד את האדם ואת רצונו כקודמים למחויבויות חברתיות . אולם במובנים מסוימים עמדה האותנטיות בסתירה לצורות המוקדמות האלה . היא בתה של התקופה הרומנטית , שהייתה ביקורתית כלפי הרציונליות המנותקת וכלפי אטומיזם שלא הכיר בקשרים של הקהילה . דרך אחת לתאר את התפתחותה היא לראות כנקודת הפתיחה שלה את הרעיון בן המאה השמונה-עשרה שבני האדם בורכו בחוש מוסרי , תחושה אינטואיטיבית ביחס לטוב ורע . תכליתה המקורית של דוקטרינה זו הייתה מאבק בעמדה מתחרה , שקבעה שידיעה של טוב ורע נתונה לחישובים של השלכות , בפרט אלה הקשורות לשכר ועונש שמימיים . המחשבה הייתה שהבנה של טוב ורע איננה עניין של חישוב קר אלא היא מעוגנת בתחושותינו . למוסריות יש , במובן מסוים , קול פנימי . רעיון האותנטיות מתפתח מתוך ההעברה של הדגש המוסרי המצוי בר...
אל הספר