היחס שבין התורה שבעל פה לתורה שבכתב הוא מן הנושאים שהעסיקו תדיר את הגותו של הרב ריינס ; הדימוי הציורי שהוא אימץ ליחס זה הוא " כשלהבת הקשורה בגחלת" ( כ , 571 א ע"א . ( אולם , מאחר שביקש להראות "כי כל דברי רבותינו הקדושים ז"ל ... בנוים על אדני יסודי ההגיון" ( כ , 603 א ע"א , ( היה עליו להלביש את הביטוי הציורי לבוש לוגי . כדרכו ניגש הרב ריינס אל עיונו בנושא כלשהו בקביעת כלל האופנים האפשריים לראיית הנושא , ומתוך המכלול הוא בורר את ההיבט הנראה בעיניו ביותר , ומשתדל להוכיח את צדקת ברירתו . אף כך בנושא האמור : התורה שבכתב והתורה שבעל פה הם , בהכללה , "שני מאמרים שבאים זה אח"ז" ( כ , 571 טו ע"א . ( הכללה זו , והשלכותיה לגבי התורה , שהיא "אחת שהיא שתים , " יידונו להלן . א - שלושת אופני היחס בין "שני מאמרים הבאים זה אח"ז " כלל האופנים האפשריים של היחס בין מאמר שני לראשון הוא שלושה י )" א ) יחס השינוי ( ב ) יחס ההוספה ( ג ) יחס הבאור" ( שם , שם . ( כראיה לחלוקה זו מפנה הרב ריינס את המעיין אל מקורות מדיוני חז"ל בתחומים שונים ; הראשון מבין מקורות אלה מפורט להלן . במסכת בבא בתרא , דף לא ע"א , מובאת ...
אל הספר