העיון המסכם את הסעיף הקודם בדבר שותפותו של האדם עם בוראו באחריות לקיומה של הבריאה , מוליך אל עולמו הנורמטיבי של האדם , היינו אל העיון בשאלה מה חובתו בעולמו . הכרת החובה המפעימה את האדם - הכרה הכוללת בעיני הרב ריינס את התחום הדתי ואת התחום המוסרי כאחד - היא פועל יוצא של הכרת עולמו השכלי ושל הכרת עולמו הרגשי . מכאן נובע סידרם של שלושת הסעיפים שלהלן : תורת הכרה תיאולוגית , עיונים פסיכולוגיים , עיונים אתיים . א - תורת הכרה תיאולוגית אחת השאלות שהעסיקו את הרב ריינס הצעיר , בשנות העשרים לחייו , היא חידת האפקטיביות הנמוכה של העיון השכלי : מפני מה קורה , שאדם - כשהוא מעמיק בעיונו בנושא מן הנושאים - עמל ומייגע את שכלו , ולבסוף נותר בתחושת תיסכול , בראותו שפרי עיונו לא תמיד הולם את עוצמת עיונו . וכך מנסח הרב ריינס - בכתב יד משנת תרכ"ד ( כ , 572 כז ע"ב ) - את תהייתו על התופעה . "מה שיש ענין ליאות בשכל אשר לפעמים יעמול הרבה עד שיבין איזה דבר . " תופעה זו מעוררת תמיהה , שכן , לאחר שמגלה אדם בדרך לוגית גילוי כלשהו , נראה לו הגילוי כה ברור , ודאי ומיידי , עד שהוא תוהה על עצמו , מדוע לא הגיע אליו באפס...
אל הספר