בשנת תרכ"ג נבחר הרב ריינס לשמש כרבה של העיירה שוקיאן שבפלך קובנה . את המהפך שחל אז בחייו מתאר הרב ריינס בזה הלשון : "כאשר עד עתה לא הי ] ' ה ] מוטל עלי לבדי עול ההוראות ועתה בעוה"ר = ) בעוונותי הרבים ) הוכרחתי לקבל עלי לבדי" ( כ , 599 דף לד . ( תחושה זו של "יראת הוראה" מובנת אצל מי שקיבל עליו עול הרבנות והוא צעיר לימים . וכך מבטא הוא - בקשר לספיקות שעלו על ליבו בדין מכירת חמץ - את יראתו זו : ע"כ זחלתי ואירא מה אענה ... ליום אחרון ... יעצתי בעצמי אשר טוב הדבר לרשום כל הספקות ואולי איישבם ואם לאו אראה להתישב בזה עם גדולי זמננו אולי יעלה בידם ליישר העקוב ומאת צורי אשאל עזר אשר לא אכשל בדבר הלכה ( שם . ( אולם , אותה תחושה של יראת הוראה לא העיבה על בטחונו העצמי . הוא הכיר בכישוריו , ועד מהרה ניטעה בו תחושת שליחות לוהטת . הוא ראה עצמו מורה לרבים , אך לא כזה המעתיק את המורשת מדור לדור , אלא כזה המבקש לסלול דרכים חדשות בלימוד ובמחקר התלמודי ; "לא נתקררה דעתי לילך בדרך הסלולה לכל [ אלא ] לראות מעצמי לחקור בזה מעצמי איזה חקירות נכבדות אשר ראויות להביאם לפני קהל הלומדים והחוקרים" ( כ , 572 תרכ"ד ...
אל הספר