על אינטרטקסטואליות בתרבות ישראל

התייחסתי עד כאן לתופעה הבין טקסטואליות באופן כללי . אייחד עתה הערות אחדות על אופייה של התופעה גם בתרבות ישראל . ייחודה של הפרקטיקה האינטרטקסטואלית כפי שהיא מתממשת בתרבות ישראל נובע ממעמדם המיוחד של הכתבים המקודשים . כידוע , הספרות המקראית נוצרה והתגבשה משך מאות שנים , נדבך על נדבך , ויצירות מאוחרות משוחחות עם יצירות שקדמו להן , שכבר הפכו לחלק מן האינונטאר התרבותי של העם היהודי . . 1 וראו סקירה של התחום בעבודותיהם של : הולוב , ; Hulub , 1984 פרוינד , ; Freund , 1987 סולימאן וקרוסמן , . ( Suleiman & Crosman , 1980 יש להזכיר , אומר יאיר זקוביץ 12 , 1995 ) ( 13 שהעיסוק בתבניות חוזרות בסיפור המקראי , למשל , הוא גם חדש וגם ישן . אנלוגיות מעין אלו כבר נעשו על ידי חז"ל , גם אם גישתם איננה מחקרית פואטית אלא דרשנית חינוכית , אפשר להיעזר , בזהירות הדרושה , באנלוגיות שנחשפו על ידם , ולהצביע על קשרים , גלויים וסמויים , בין טקסטים קדומים ומאוחרים . עמדה דומה נמצא גם במחקרו החשוב של דניאל בויארין על אינטרטקסטואליות במדרש . ( Boyarin , 1990 ) בויארין מזהה בקריאה של חכמי המדרש פיתוח ( לפעמים פיתוח "ב...  אל הספר