מתוך עיון בתשובותיהם של גדולי ההלכה בצפון אפריקה בתקופה זו , ניתן לעמוד על קווי אופי מיוחדים , שברצוני לעמוד עליהם בקצרה . דרך הדיון בתשובות אלה - ובחלקן הם פסקי דין המנוסחים בתור שכאלה - מרוכזת היא סביב לבעיה הקונקרטית העומדת לדיון , ואינה מתמשכת לעבר נושאים שאינם מתקשרים במישרין לשאלה הנידונה . מתוך כך מנוסחים הם בצורה בהירה , והרבה סמכותיות ואחריות שבהכרעה משתקפת מהם . זאת לעומת תשובותיהם של חכמי ההלכה שבאשכנז ופולין , שבתקופת האחרונים מאופיינות באריכות מרובה , בשקלא וטריא ומשא ומתן הלכתי המשתרע הרחק מעבר לנושא המרכזי שבשאלה , והדיון עובר מעניין לעניין , באותו עניין ושלא באותו עניין , ולא אחת עיקרה של התשובה עוסק בפירושי סוגיות וחילוקי דעות עיוניים - ומתוך כך ניטל מהשאלה ומהתשובה האופי הפסיקתי , ולמעשה משתייכת היא , בעיקרה , לספרות הפירושים והחידושים שבהלכה . כידוע , בכך מתבטא הבדל ניכר בין תשובותיהם של האחרונים לתשובותיהם של הראשונים , שמרוכזות הן מסביב לנושא העומד לדיון ולהכרעה , ושרבה בהן הסמכותיות שבפסיקה . דומה עליי שמקום יש להצביע על שוני נוסף בין דרכה של פסיקת ההלכה ביהדות צפ...
אל הספר