מבקש אני לעמוד על דברים שאמרתי בפתיחתו של פסק הדין ובסיומו , שהמשותף להם - המשפחה והשלום . וכך פתחנו את פסק דיננו : לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואמו ... ונתנה לו אהבתו ... ונתן לו מותו . . 18 שו"ת זכרון יהודה , לר' יהודה בן הרא"ש , סימן צב , דף נב , ב , מהדורת ברלין , תר"ו . . 19 מפי הנשיא שמגר , ע"א , 294 / 9 1 בעמ' . 20 . 482 שם , עמ' 795 . 796 כה שוררה זלדה ( שירי זלדה , , 1985 עמ' . ( 117 אעיז לנחש ולשער שהמשוררת הגדולה , ששורשים עמוקים היו לה במורשת ישראל , השראה מצאה לדבר שירתה 21 בדברי בעל המדרש , לאמור : שלושה שמות נקראו לו לאדם . אחד - שקוראים לו אביו ואמו , ואחר - שקוראים לו בני ארם ; ואחד - שקרוי בספר תולדות ברייתו . ובנוסח אחר , כך סיומו של המדרש : "ואחד - מה שקונה הוא לעצמו . טוב מכולם - מה שקונה הוא לעצמו . " פתחנו כפי שפתחנו , על שום שלא כפרשיות הרגילות העולות בבית המשפט היא זו שעלתה בפנינו . נדרשים אנו לשקול ולהכריע איזהו השם שיינתן לו לאיש לאחר מותו : לפי שנתנו לו אביו ואמו ? לפי שנתנה לו אהבתו ? לפי שקנה הוא לעצמו ?
אל הספר