דוגמא מעניינת לשינוי מהותי זה במגמת החקיקה בתקנות שיש בהן משום הפקעת הקידושין נמצא מתוך השוואת שתי תקנות שהותקנו בהבדל זמן של כמאה שנה באותו מקום עצמו , בקהילת מגורשי קססיליה שבפאס . בתקנה . 116 נימוק זה עלה ונתחדש עם הזמן , שהרי במשך תקופה ארוכה הותקנו תקנות , שיש עמהן הפקעת קידושין , גם בקהילות בודדות רבות . וכן הודגש הדבר אצל הרשב"א ( שו"ת הרשב"א , ח"א , תקנא : ( "ואילו רצו לתקן הקהלות , או כל קהלה וקהלה , לגדור בפני תקנות אלו , יעשו תקנה במעמד כולם ויפקיעו ... כל ממון שיינתן לשום אישה מקהלה ( ם ) הפקעה גמורה ;" ... וראה המשפט העברי , עמ' . 693 שהותקנה שם ב ^ נת 1494 אנו קוראים : " שום בר ישראל לא יקדש לשום בת ישראל , כי אם דווקא במניין עשרה , ובתוכם חכם מחכמי העיר הנפרעים מהקהל = ) המקבלים משכורתם מקופת הקהל ) או דיין מדייני העיר ; וכן בכניסתם לחופה . ואם יהיה באופן אחר , מעתה אנו מפקיעים אותם הקידושין . תקנה זו היא על פי דעתם של הרא"ש והרשב"א , שניתן לקבוע , שכל המקדש שלא לפי האמור בתקנה - קידושיו מופקעים . המעניין הוא , שתקנה זו הותקנה בצפון אפריקה , אחר שעברו למעלה ממאה שנה מקבי...
אל הספר