אחת הבעיות המרכזיות , שלגביה התעורר הדיון בדבר הסמכות להתקין תקנות שיש בהן משום הפקעת קידושין , הייתה בעיית קידושי רמאות , או כפי 49 שנקראו גם "קידושי חטיפה , " "קידושי סתר" או "קידושי עורמה . " מצד הדין , אישה המקבלת לפני שני עדים טבעת או כל חפץ בעל ערך לשם קידושין , הרי היא מקודשת , אף שלא היה כל טקס נוסף , ולא נאמרו ברכות וכיוצא באלה . בכל המרכזים היהודיים - בכל התקופות - אנו שומעים על מעשים שהערים הבחור על הבחורה - אם להיתול ולצון ואם בחטיפה או בנסיבות אחרות - ונתן לה טבעת בפני שני עדים . אמנם בדרך כלל יש כאן מקום לטעון כנגד תוקפם של הקידושין - שלא היה כאן רצון מצד האישה , או שאין העדים כשרים וכיוצא באלה - אך לא יצא הדבר מכלל ספק , וחכמי ההלכה הצריכו גט לאישה כדי להתיר לה להינשא . מציאות זו היה בה כדי לעגן ולאמלל נשים רבות , ושימשה מקור לא אכזב לסחטנות מצד מי שקידש את האישה . משום כך הותקנו בקהילות רבות תקנות , ובהן דרישות שונות לפומביות ולסקס בנישואין - כגון עריכת הקידושין בפני עשרה , בנוכחות הרב וכיוצא באלה - והעובר על התקנה , וגם העדים , היו צפויים לקנס ולסנקציות אחרות . אך סנקצ...
אל הספר