בחתימת העניין , נעיר על חידוש עקרוני , שהיה בו משום מהפכה בהסדר חלוקת הירושה לפי ההלכה , ונתקבל עוד בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בארץ ישראל , משנת תש"ג . ( 1943 ) בתקנות אלה קיבל בית הדין הרבני על עצמו לחלק את העיזבון לפי ההוראות של פקודת הירושה המנדטורית משנת 5 גו . 1923 סעיף 21 שבפקודה זו קבע , שלעניין נכסים מסוג "מירי" - וזה היה החלק הגדול ביותר של רכוש המקרקעין שבמדינה - שנשארו לאחר מותו של אדם , אין שום צוואה מועילה , והם מתחלקים בין היורשים על פי דין לפי החלוקה המפור 0 ת בתוספת של אותה הפקודה ; והוראה זו מחייבת - כך נאמר בסעיף - 21 גם את בתי הדין הדתיים . בתוספת השנייה של הפקודה נקבע סדר החלוקה דלהלן ( עד כמה שזה נוגע לבני הזוג והילדים : ( אם נשארו ילדים , מקבלים הילדים שלושה רבעים מן העיזבון , ובן הזוג - הבעל או האישה - רבע ; אם אין ילדים - בן הזוג מקבל חצי , והחצי השני - להוריו של הנפטר או לצאצאיהם ; ואם אין ילדים ולא הורי הנפטר וצאצאיהם ולא סבא וסבתא של הנפטר - בן הזוג יורש את הכל . סדר חלוקה זה משווה את הבת לבן ואת הבעל לאישה , בניגוד להוראות המשפט העברי , שלפיהן אין הבת יו...
אל הספר