כאמור , מועצת הרבנות הראשית בישראל התנגדה להתקנת תקנה בדבר ירושת הבת , כפי הצעת הרב הרצוג וחכמי הלכה אחרים . וכפי שעמדנו על כך , באותן שנים עצמן ( 1956 , 1952 ) עסקו גדולי הלכה בקהילות מרוקו , ומועצת הרבנים השישית , בתמיכת הציבור , בהתקנת תקנה באשר לזכות ירושה שווה לבת . דומה כי גישה שונה זו שבין שני מרכזים יהודיים , בנושא כה עקרוני . יסודו בגורמים היסטוריים תרבותיים וחברתיים שונים שבשני מרכזים אלה . מלאחר תקופת האמנציפציה ותקופת ההשכלה , כפי שכבר עמדנו על כך , חלו ביהדות אשכנז שינויים עמוקים ומרחיקי לכת בתוך הציבור היהודי . מצד אחד עמד ציבור ששוב אינו שומר על המסורת - אם מבחינת חוסר מחויבות לשמירת מצוות ואם מתוך ניתוק מהמורשת היהודית . מצד שני עמד ציבור שהמשיך בשמירת תורה ומצוות . בנוסף על כך , הלך והתפתח פיצול ופילוג על ידי הקמת תנועות נפרדות ביחסן למחויבות לשמירת תורה ומצוות : התנועה האורתודוקסית , התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית . פיצול ופילוג זה הלך והעמיק על ידי הקמת בתי כנסת נפרדים לכל תנועה ותנועה , וכן בחירת רבנים ומנהיגים דתיים שונים לבתי הכנסת ולגופים קהילתיים נוספים . ...
אל הספר