בתלמוד אנו מוצאים מספר תקנות , שמגמתן לתת לבת , גם אם יש בן , חלק בנכסי האב . תקנה ראשונה בכיוון זה היא תקנת "בנין ךכךיך ( בנים זכרים , ( . 12 רש"י , שם , כז , ז . . 13 מסכת בבא בתרא , קיט , א ; מסכת סנהדרין , ח , א ; וכן רש"י שם , שם , ה . . 14 משנה כתובות , יג , ג ; משנה בבא בתרא , ט , א ; המשפט העברי , שם , עמ' . 15 . 472 וראה עוד , המשפט העברי , עמ' 471 . 472 שמגמתה הייתה לעודד את האבות לתת חלק מרכושם לבנותיהם . לפי תקנה זו עדיין לא ניתנה לבת זכות ירושה בנכסים . לעומת זאת , למדים אנו על תקנה נוספת שתיקנו חכמים , היא תקנת "עישור נכסים , " המעניקה לבת 7 מעין זכות ירושה ממש , גם במקום שיש בנים , אף אם זוהי זכות מסויגת : ' במסכת כתובות אנו גורסים -. " והתניא : רבי אומר : בת הניזונת מן האחין נוטלת עישור נכסים " . לפי תקנה זו זכאית הבת לקבל מעיזבון אביה , נוסף על מזונותיה , גם חלק עשירי מן הנכסים . גם מגמתה של תקנה זו היא , כפי שמשתמע מהמקורות התלמודיים ומפרשיהם , לאפשר את נישואי הבת על ידי סיפוק האמצעים החומריים הדרושים . אולם בתקנה זו יש כבר לראות משום הכרה מסוימת בבת כזכאית בעיזבון ...
אל הספר