נושא מאלף , מעניין ומרשים בנושא דיוננו באשר למעמד האישה הוא מעמדה של האישה , הבת , כיורשת של עיזבון אביה . גם נושא זה עבר שלבים רבים של התפתחות ויצירתיות ; מהאמור בתורה - ההלכה התלמודית , תקופת הגאונים , תקופת הראשונים ותקופת האחרונים - והתקופה שלאחר האמנציפציה , לפי הריכוזים והמרכזים השונים , כשניכרים בהם השפעותיה של מציאות חברתית וכלכלית . לקראת הקמת המדינה אנו מוצאים דיון מאלף , שנטלו בו חלק 1 הרבנים הראשיים , הרב הרצוג והרב עוזיאל , תלמידי חכמים ומלומדים . היה זה דיון על דרכה ועולמה של ההלכה בפתרונה של בעיה זו על רקע המציאות החברתית והכלכלית שבימינו , תוך שמירה על עקרונות יסוד שבעולמה של הלכה . בסיומו של דיון נמצא פתרונה של הבעיה , על דעת הרוב , אך הפתרון לא בא לכלל ביצוע בדרך של החלטה מסכמת ומוסכמת ; אחת הסיבות לכך , ודומה עליי שזו היא הסיבה המרכזית , שהבעיה באה לכלל הסדר , למעשה , בדיני הירושה המנדטוריים , וכן לאחר הקמת המדינה , בחוק הירושה , תשכ"ה , 1965 - שבו נקבעה חובה של זכות ירושה שווה לבן ולבת , אלא אם כן כל הצדדים הסכימו לפסיקה לפי הדין הדתי , ולמעשה כך נהגו וכך נוהגים גם ...
אל הספר